ניכויים משכרו האחרון של העובד, אימתי ?

הוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר מורות:   “(ב) “על אף האמור בסעיף (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות”.

הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958, קובעות מהם הניכויים המותרים משכר עבודה והתנאים הם, כי על הסכום להיות קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת (דב”ע נד/3-101 יעקב עמנואל – שופרסל בע”מ, פד”ע כח 241; דב”ע שן/3-119 חב’ עיתונות מקומית בע”מ – אשר בן-עמי, פד”ע כב’ 303).

סעיף 25 לחוק, אוסר על ניכויים פרט לאלה המנויים בו במפורש ואין בין הניכויים המותרים, פיצויים או תשלום נזקים בשל הפרת חוזה עבודה או נזקים שגרם עובד ברשלנותו, שאינם בגדר סכום קצוב ומוכח ושהעובד לא נתן הסכמתו לקיזוזם (המ’ 213/61 גוסטב פשייר – מפעלי טקסטיל נצרת בע”מ, פד”י ט”ו (1) 844).

סעיף 25 (ב) אמנם מתיר קיזוז חוב שעובד חייב למעסיק, אך פסיקת בתי-הדין לעבודה, גורסת כי גם חוב זה עניינו חוב קצוב בלבד אשר עובד התחייב לשלמו למעסיק ולא חוב בלתי קצוב אשר המעסיק תובעו והעובד מכחישו (דב”ע שן/3-119 חב’ עיתונות מקומית בע”מ – אשר בן-עמי, פד”ע כב’ 303) שהרי לא יעלה על הדעת, כי המחוקק יאפשר למעסיק לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב ומדוע ולנכות כל סכום משכרו כישר בעיניו (דב”ע נד/3-101 יעקב עמנואל – שופרסל, פד”ע כח’ 241).

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או חווד דעת כלשהיא.

עורך דין דניאל קליין עוסק בדיני עבודה

לתיאום פגישה חייגו למשרדנו 0542-27-27-47